אליפות העולם בטוקיו הלילה (בין ראשון לשני) הביאה איתה גאווה ישראלית אדירה, כששני מרתוניסטים כחול-לבן סיימו בעשירייה הראשונה. אחד מהם, איימרו עלמיה, שהגיע למקום הרביעי, נגיעה מהפודיום, עלה לדבר בתוכנית “שיחת היום” ב-ONE בחסות ‘ישראייר’.
תספר איך אתה מרגיש, מה עובר בראש? היה שם פוטו פיניש חריג.
”אני מרגיש בסדר, סוג של פספוס והחמצה של בין להיות בפודיום ללהיות מחוצה לו. היה פוטו פיניש עד 500 מטר שהיינו ראש בראש על הפודיום, אבל לצערי הרב אני נותרתי בחוץ”.
זו פעם שנייה השנה שאתה מפספס מדליה, גם באליפות אירופה סיימת רביעי.
”חשבתי שהפעם אשבור את תקרת הזכוכית, אבל שוב זה קרה לי”.
איימרו עלמיה גשאו איילה (אחר)בהכנות שעשיתם לאליפות, הייתם במחנה אימון באתיופיה, באיטליה ואז ביפן. זה ניתוק מהבית ואתה נשוי.
”יש לי שלושה ילדים וניסיתי כמה שיותר להיות קרוב אליהם, לקחתי אותם לאתיופיה למחנה הראשון. ובמקביל המשכתי להתכונן ולהתרכז במטרה שלי, ומשם המשכנו לאיטליה כדי להתאקלם לחום ולתנאי התחרות. זה גזל ממני המון ומרחיק אותי הרבה מהילדים והאישה”.
כמה שעות ביום אתה מתאמן? תן לנו קצת מאחורי הקלעים של ההכנות.
”זה די מורכב, זה לא הגדרה של אימון אחד אלא משתנה מאימון לאימון. זה נע בין שעתיים עד ארבע שעות במהלך היום, וזה אינטנסיבי מאוד – לפעמים לא מצליחים להתאושש מזה. זה נשמע בשעות כלום אבל...”.
תגיד המדינה עוזרת? אתה מקבל ספונסרים עזרה והכל כמו שצריך? או שהייתה מצפה ליותר?
”ברוך השם בארבע השנים האחרונות אנחנו מקבלים את התמיכה שמגיעה לנו, בסדר גודל בסדר גמור. זה לא מצוין וניתן לשיפור, כי אנחנו מקריבים מעל ומעבר ממה שמצופה מאיתנו. אי אפשר להגיד שהכל מושלם”.
באיזה קשיים אתה נתקל?
”אנחנו תמיד נשמח שתהיה לנו תמיכה ושמי שיכול לבוא לתת יד, האתלטיקה היא הבמה של הספורט הישראלי. מי שחושב שיכול לתת ולתמוך בכל ספורטאי שעושה הכל כדי לייצג את מדינת ישראל, כל תמיכה תעזור”.
איימרו עלמיה וגשאו איילה (איגוד האתלטיקה בישראל)אתה יכול לתאר את מה שעבר עליך שראית את הדבוקה הזו בסיום, כשברחו לך? מה חשבת על הסיום של הריצה?
”את האמת שאני ויתרתי בקטנה, הכוונה בוויתרתי שהראש שלי אמר לי תשמור על עצמך, וברגע הזה ברחו לי. כשנכנסתי לאצטדיון והבחור השלישי הסתכל אחורה וראה מי נמצא מאחוריו, אמרתי לעצמי שאם הייתי מרוכז הייתי מחליף אותו. זה קצת שבר אותי כשהוא הסתכל אחורה. מעצבן מאוד”.
היו דמעות?
”הדמעות לא יתארו את מה שהיה. אני מאוכזב, דמעות לא יהיו כי אני צריך לעבוד. עשיתי את מה שיכולתי”.
עשית התקדמות גדולה ואנחנו בטוחים שתנפץ את תקרת הזכוכית הזו.
”אני עובד על זה בשביל להתקדם, תודה לאל שאני ממשיך לצמוח בין תחרות לתחרות. זו המטרה שלי, כל ספורטאי בחיים רוצה להתקדם, המטרה שלי היא להגיע כמה שיותר רחוק. התחרות היא לא ביני לבין החברים לנבחרת, אלא נגד כל העולם. המטרה להביא את הנבחרת שלנו למקום הראשון. אני מתסכל על החברים שלי לנבחרת ומקווה שנצליח ולא בקטע של תחרות אחד עם השני. אנחנו רוצים להוכיח שאנחנו יכולים לנצח את המתחרים שלנו בכל העולם”.