הכותרות מדברות על ניצחון ראשון של דייגו סימאונה בקאמפ נואו. טכנית זה נכון, כמובן, אבל מעשית הנתון הסטטיסטי הזה מרמה. כי אחד הניצחונות החשובים ביותר בקריירה של מאמן אתלטיקו מדריד, ואולי אף גדול מכולם, הושג בקאמפ נואו – רק שהוא נכנס לפרוטוקול כתיקו. במחזור הנעילה בעונת 2013/14 הוא היה זקוק לנקודה במבצר הקטלוני על מנת לזכות באליפות, והשיג את מבוקשו עם 1:1. החגיגה הייתה גדולה מאוד, ואם יהיה מצחיק אם מישהו יגיד לצ'ולו שזה לא היה ניצחון. 12 שנה חלפו מאז, אבל הזיכרון עדיין טרי.
חוץ מזה, לפני פחות משנה וחצי ניצחה אתלטיקו את ברצלונה במשחק חוץ. זה היה בהר היהודים ולא בקאמפ נואו, אבל זה לא ממש משנה. היה זה המפגש הראשון של סימאונה נגד האנזי פליק בספרד, והתוכנית של הארגנטינאי עבדה מעל ומעבר לציפיות. אתלטיקו יצאה מפיגור במחצית, ואלכסנדר סורלות’ קבע 1:2 עמוק בזמן הפציעות במתפרצת.
הנורבגי הוא, כידוע, המומחה מספר אחת לברצלונה, במיוחד במשחקי החוץ. הוא הכניע את האימפריה הקטלונית כאשר שיחק במדי ריאל סוסיאדד ובמדי ויאריאל, והמשיך במסורת ביתר שאת גם בעונה שעברה. אחרי השער ההוא בליגה, הוא כבש גם את השוויון ב-4:4 המטורף במסגרת חצי גמר הגביע, ומצא את הרשת גם במשחק הבית בליגה, בו דווקא בארסה חזרה מפיגור כפול וניצחה 2:4.
אלכסנדר סורלות' חוגג עם חבריו (IMAGO)העונה לא הרשית סורלות’ מול בארסה עד אתמול (רביעי), בעוד סימאונה הקפיד תמיד להשתמש בו כמחליף בכל המפגשים מול הבלאוגרנה מאז הגעתו לקבוצה. אתמול עמדה בפניו דילמה דומה, והוא פתר אותה כמו תמיד. חוליאן אלברס ואנטואן גריזמן שובצו בהרכב הפותח, בעוד הסקורר הסקנדינבי המתין על הספסל לכניסתו, שהייתה מתוכננת במהלך המחצית השנייה. ההימור הזה עבד גם עכשיו, וכל שחקני החוד תרמו את שלהם בניצחון ההיסטורי בקאמפ נואו. 0:2 במשחק הראשון ברבע גמר ליגת האלופות זה לא דבר של מה בכך.
אלברס היה הגיבור הראשי. העכביש הארגנטינאי פתח את ההתמודדות עם פריצה סוחפת שהניבה בעיטה לידיו של ז'ואן גרסיה, והיה באופן עקבי השחקן המסוכן ביותר של אתלטיקו במחצית הראשונה. בסופו של דבר, הוא היה אחראי מכל הכיוונים על המהלך הקריטי ביותר של המשחק. היה זה אלברס ששלח בכדור עומק מושלם את ג'וליאנו סימאונה ושבר את מלכודת הנבדל המפורסמת של בארסה. הצאצא של המאמן האט בתבונה כאשר הרגיש את פאו קובארסי מאחורי וסחט ממנו את העבירה שגרמה להרחקה. את הכדור החופשי שלח אלברס עצמו לחיבורים, וכך נענשה ברצלונה פעמיים – היא גם נותרה בנחיתות המספרית וגם נקלעה לפיגור.
הבעיטה החופשית של חוליאן אלברס (IMAGO)העבירה של קובארסי אמנם לא בהכרח הייתה מכוונת, אך זו הייתה שגיאה גסה מאוד בכל מקרה. במחצית הראשונה תמיד עדיף לספוג שער מאשר לקבל כרטיס אדום, ושחקנים אמורים לזכור זאת היטב. זה נכון במיוחד לגבי קבוצה שמתבססת על קו הגנה גבוה מאוד וצריכה להיות מוכנה לכך ששחקני היריב יברחו מדי פעם. זה לא חריג, אלא אירוע צפוי לחלוטין שמתרחש בהסתברות גבוהה. פליק חייב להזכיר לכולם כי אסור לבצע עבירות במצבים כאלה, וצריך לעשות את המקסימום על מנת להימנע מהם. עדיף היה לתת לסימאונה לברוח ל’דייט’ עם גרסיה, ובמקרה הגרוע ביותר זה היה נגמר בספיגה עם קובארסי על המגרש. בפועל, הבלם הצעיר נשלח החוצה, והכדור נכנס פנימה.
עד אז, השליטה הייתה של ברצלונה. מרקוס רשפורד, במשחק חיובי מאוד במשבצת של ראפיניה הפצוע, היווה את האיום המרכזי. לאמין ימאל, שנותר מתוסכל אחרי שלא הבקיע בניצחון הליגה על אתלטיקו בשבת, התרכז הפעם בעיקר בכדרורים, והיה לעתים קצת אנוכי מדי. דווקא כאשר מסר לרשפורד, התברר שהוא היה בעמדת נבדל, ואיכשהו, המלכודת עבדה הפעם טוב יותר עבור אתלטיקו מאשר מבחינת בארסה. לפי מאזן הכוחות, הייתה המארחת ראויה להוביל בהפסקה, אבל הכל השתנה במהלך אחד – ולאתלטיקו הייתה הזדמנות להכות בברזל כשהוא חם אחרי ההפסקה.
מרקוס רשפורד במאבק עיקש (IMAGO)בנוסף, הוחלף פדרי בהפסקה מסיבות רפואיות, כפי שהסביר פליק אחרי ההתמודדות. ללא ראפיניה וללא הפליימייקר המוביל, מאבדת בארסה את היתרון בהנעת הכדור, ועל הנייר אתלטיקו הייתה אמורה לנצל את המצב על מנת לנסות להגדיל את היתרון. במבחן התוצאה היא עשתה זאת, אבל הדרך לשם הייתה עקומה למדי, וסימאונה בחר בעיקר להסתגר. היוזמה עדיין הייתה של בארסה, והפעולות האישיות של לאמין ימאל ורשפורד המשיכו לבלוט. ובכל זאת, את המהלך המנצח סיפק דווקא גריזמן מהעבר השני.
מבחינת ‘גריזו’, האצטדיון היה חשוב מאוד. הוא חזר לקאמפ נואו בפעם האחרונה בקריירה, לפני שהוא עוזב את ספרד לטובת אורלנדו סיטי. המעבר לברצלונה היה חלום שהתגשם עבורו, אך בדיעבד הוא הבין כי הייתה זו טעות, ומאז המפגשים מול האקסית היו סמליים, קל וחומר אתמול. סימאונה החמיא לצרפתי מאוד במסיבת העיתונאים לפני ההתמודדות והודה לו על המחויבות. אתמול הפגין אותה גריזמן מעל ומעבר, והוא גם היה זה שהנדס את השער השני. הוא התחיל את ההתקפה מאחור, וגם מסר את הכדור למגן השמאלי מתיאו רוג'רי, שבישל לסורלות’. יש לציין כי רוג'רי הצליח מול לאמין ימאל הרבה יותר מניקו גונסאלס בשבת, וזה הגיוני, כי מדובר במגן שמאלי טבעי, גם אם יש לו נטיות התקפיות מובהקות.
אנטואן גריזמן עולה לגובה (IMAGO)התוצאה הזו מזכירה כי למרות שסימאונה לא ניצח עד אתמול בקאמפ נואו, יש לו 100 אחוזי הצלחה מול ברצלונה בליגת האלופות. ב-2014 גברה אתלטיקו על הבלאוגרנה ברבע הגמר והעפילה בסופו של דבר לגמר מול ריאל מדריד. התסריט הזה שוחזר גם ב-2016, ונכון לעכשיו הוא אפשרי ב-2026. באופן משעשע למדי, מוצאת את עצמה ברצלונה בפיגור משמעותי מול צ'ולו לקראת משחק הגומלין בפעם השנייה העונה.
בחצי גמר הגביע הספרדי היא הובסה 4:0 במטרופוליטנו בצל טענות לטעויות שיפוט, ונתנה פייט נפלא בגומלין, אך יצאה רק עם 0:3 והודחה. הפעם 0:3 יספיק לה בהחלט, אבל היא תצטרך להשיג את התוצאה הזו בחוץ, ובהרכב לא אופטימלי. ראפיניה עדיין יחסר, קובארסי ייעדר בשל השעיה, והאוהדים יקוו כי פדרי יהיה כשיר. יש להניח כי פליק יעניק לעושה המשחק שלו מנוחה בדרבי מול אספניול במסגרת הליגה בשבת, הן כי הפער מריאל מדריד בפסגה צמח ל-7 נקודות, והן כי היריבה העירונית נמצאת במשבר מתמשך. אפשר לקחת מולה סיכון מחושב עם הרכב משני כדי לשמור על רוב הכוכבים טריים לקראת המשימה הגדולה ביום שלישי הקרוב.
האנזי פליק (רויטרס)בארסה יכולה להרגיש חסרת מזל אתמול, הן בגלל היכולת הנהדרת של חואן מוסו בשער אתלטיקו, הן בגלל שהיריבה הבקיעה פעמיים מ-3 בעיטות למסגרת, והן בגלל החלטות שיפוט שהלכו לרעתה בשלל מקרים, אך אסור לה להתמקד בכל. היא צריכה להתרכז במשימה ההיסטורית, כי רק קבוצה אחת חזרה מפיגור ביתי בן שני שערים בשלב נוקאאוט בליגת האלופות וזו הייתה מנצ'סטר יונייטד מול פריז סן ז'רמן ב-2019. רשפורד הבקיע אז את השער המכריע בפארק דה פראנס בזמן פציעות. הייתכן שהוא יעשה את זה גם במדריד?