ערעורם של הפועל תל אביב ועופר ינאי נדחה, ובית הדין העליון של איגוד הכדורסל הותיר על כנם גם את ההרשעה וגם את העונשים שנפסקו נגדם בעקבות אירועי רבע גמר גביע המדינה מול הפועל ירושלים. המשמעות היא שהקבוצה תישא בקנס של 110 אלף ש"ח, בעוד ינאי יישאר עם עונש הרחקה של חודשיים מהמגרש, באופן שמאפשר לו לשהות ביציע בלבד, לצד קנס בפועל של 30 אלף ש"ח וקנס על תנאי של 50 אלף ש"ח. בפסק הדין הבהירו הדיינים כי אין בסיס להתערב בהחלטה הקודמת, ובסיום קבעו חד משמעית: "ערעור הקבוצה וערעורו של ינאי, על ההרשעה ועל העונש, נדחים".
הפרשה נולדה במשחק שנערך ב-31.1.2026, אז קם ינאי ממקומו וניגש לשולחן המזכירות במהלך ההתמודדות. לפי גרסתו, הוא ביקש בסך הכול להשיג מטען לטלפון הנייד שלו, אך המשקיף הורה לו לעזוב את המקום ובהמשך גם השופטים הורו לו לעבור ליציע. ינאי סירב במשך דקות ארוכות, המשחק הופסק, צוות השופטים ירד מהפרקט ורק לאחר כ-13 דקות חודש המשחק, אחרי שהבעלים עבר ליציע. בבית הדין קבעו כי עיקר חומרת האירוע לא הייתה רק בעצם ההגעה לשולחן המזכירות, אלא בעיקר בסירוב לציית להוראת השופטים.
בית הדין הדגיש, "הסירוב פוגע בשורש ההתנהלות התקינה"
בפסק הדין הודגש כי שולחן המזכירות הוא חלק בלתי נפרד משדה המשחק, ולא אזור צדדי שניתן לגשת אליו בחופשיות. הדיינים קבעו בצורה ברורה כי "שולחן המזכירות הוא לב לבו של ניהול המשחק וכניסה אליו ללא אישור והפרעה לבעלי תפקידים, כגון המשקיף, מהווה פגיעה קשה בסדר התקין". עוד נכתב כי החלטת שופט במגרש חייבת להתקבל "ללא עוררין", וכי אי ציות לה "חותר מתחת לפני בסיס שמירת הסדר וכללי המשחק".
עופר ינאי (חגי מיכאלי)המערערים ניסו לטעון כי ינאי פעל מתוך תחושת רדיפה אישית, בין היתר בעקבות אמירות פומביות חריפות שנשמעו נגדו מצד גורמים באיגוד השופטים אחרי אירוע קודם בבאר שבע. אלא שבית הדין דחה את הקו הזה באופן נחרץ וקבע: "לא מצאנו בסיס לטענה של 'רדיפה' כנגד ינאי". מעבר לכך נכתב כי גם אם אלו היו תחושותיו האישיות, "אין בהן הצדקה לא לגישה למזכירות, ובמיוחד לא לסירוב להוראת השופטים". הדיינים הוסיפו כי הסירוב הזה הוא "פגיעה בשורש ההתנהלות התקינה של המשחק" ו"מופת שלילי לקבוצה ולאוהדיה".
גם הטענה של הפועל תל אביב, שלפיה לא ניתן לייחס לקבוצה עצמה עבירת "התפרצות לשדה המשחק", לא התקבלה. בית הדין קבע כי בעלים הוא חלק בלתי נפרד מהמערכת הקבוצתית, ולכן התנהלותו יכולה להקים אחריות גם למועדון עצמו. הדיינים אף הבהירו כי לא ייתכן מצב שבו קבוצה תישא באחריות למעשי אוהד, אך לא למעשה של אחד מבעליה. מבחינתם, בין אם ינאי ייחשב "ממלא תפקיד" ובין אם ייראה כמי שפעל מצד הקבוצה, התוצאה ברורה: "הקבוצה עברה עבירה ודינה להיענש".
גם בנושא העונש לא מצאו הדיינים סיבה להקל. הם דחו את הטענות על קנסות מופרזים, והבהירו כי הענישה צריכה להיות מותאמת למעמד הקבוצה ולעוצמתה הכלכלית, כדי לייצר הרתעה אמיתית. בפסק הדין נכתב כי "קנס מוקטן שמוטל על קבוצה עתירת משאבים שנמנית עם קבוצות הליגה הבכירה עשוי 'לעודד' הפרות חוזרות ונשנות, יתר על פני הרתעה". בנוסף, התייחסו השופטים גם לטענה שלפיה השקעתו הגדולה של ינאי בכדורסל הישראלי צריכה להילקח בחשבון, אך קבעו חד משמעית: "יהא היקף ההשקעה אשר יהא, אין הוא יכול לשמש חומה וכסות לפעולות שדורסות ברגל גסה את כללי תקנון המשמעת".