גידי ליפקין
|

איתמר בן גביר הגיע לצפות בבית"ר ירושלים (רדאד ג'בארה)
בעיצומה של מלחמה קשה, כאשר עשרות אלפי חיילים נשלחים לעומק רצועת עזה וכש־48 ישראלים עדיין מוחזקים בשבי חמאס, בחר השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר להגיע למשחק כדורגל עם ילדיו. לכאורה רגע משפחתי תמים, אך בפועל מדובר במחווה ציבורית המעלה שאלה עמוקה על מנהיגות, רגישות ואחריות בשעת חירום.
נבחרי ציבור אינם אזרחים פרטיים. כל הופעה שלהם נושאת מסר, גם אם לא נאמרת בה מילה אחת. כאשר משפחות החטופים יושבות לילות כימים חרדות לגורל יקיריהן, הופעה של שר בכיר באצטדיון, עטוף באווירת חגיגה, נתפסת כניתוק צורם וכזלזול בתחושת הכאב הלאומי.
בן גביר מרבה להציג את עצמו כלוחם ללא חת למען ביטחון המדינה. אך דווקא ברגעים שבהם נדרשת דוגמה אישית של סולידריות ואיפוק, הוא בוחר בתמונה של נורמליות מזויפת כאילו אפשר להמשיך כרגיל, לשלב קריאות עידוד ותחושת חג מול מציאות של מלחמה קשה ומדממת.
איתמר בן גביר הגיע לצפות בבית"ר ירושלים (רדאד ג'בארה)מנהיגות נבחנת לא רק בהחלטות שמתקבלות בחדרי הממשלה, אלא גם במחוות הקטנות שמעצבות את רוח הציבור. מי שמבקש לייצג את ביטחון האומה חייב לשקול כיצד ייראו מעשיו בעיני ההורים שילדיהם שבויים במרתפי עזה ובעיני החיילים שנלחמים ברגע זה ממש. בהיעדר רגישות, ההופעה באצטדיון הופכת לסמל של חוסר הבנה ושל נתק מערכיה הבסיסיים ביותר של חברה במלחמה.