אחד המאמנים שפעלו עד לא מזמן מעבר לים הוא אלברט סולומונוב. המאמן הישראלי בן ה-51, שעבר דרך ארוכה במחלקות הנוער בארץ ובכדורגל המקצועני במולדובה ובארמניה, סיים לאחרונה אתגר לא שגרתי -ניהול מקצועי וטכני של דינמו סמרקנד מהליגה האוזבקית.
שם, רחוק מהבית, הוא היה אחראי כמעט על כל מה שקורה במועדון, מהקבוצה הבוגרת ועד המילואים, מהעברות ועד ארגון האימונים. לאחרונה בעת חזרתו לישראל הוא מונה למאמן הנוער של הפועל נוף הגליל ובראיון ל-ONE סולומונוב מספר על החיים באוזבקיסטן, על ההתמודדות מאז המלחמה והאם עזב בגללה, השאיפה לאמן בליגת העל וגם חושף את דעתו על סוגיית הזרים ועל הסיבה שאוליגרכים נמנעו מלהשקיע בקבוצות בארץ.
אלברט, מה אתה עושה בימים אלה?
"קודם כל, בתחילת ינואר חתמתי כמנהל מקצועי בדינמו סמרקנד. זו הייתה חוויה גדולה. את הקבוצה מאמן אחד מהשמות הבולטים בכדורגל האוזבקי – ואדים אברמוב. אני עוקב כבר הרבה זמן אחרי הליגה שם, וראיתי תהליך חיובי שמתחיל להיבנות: הנבחרות הצעירות מתקדמות, הנבחרת הצעירה זכתה באליפות אסיה, והבוגרת עלתה למונדיאל. שחקנים מקומיים יוצאים לאירופה, יש תנועה חיובית. עכשיו, אחרי חצי שנה, חזרתי לישראל והתחלתי בפרויקט בהפועל נוף הגליל".
חוויה גדולה באוזבקיסטן. אלברט סולומונוב (פרטי)איך הגעת לתפקיד באוזבקיסטן?
"הייתי בקשר לאורך שנים עם ואדים אברמוב, וכשנוצרה האפשרות להצטרף לצוות, קיבלתי את ההצעה. שימשתי כמנהל מקצועי שאחראי על כל המערך – ממחלקת הנוער ועד קבוצת הנשים. זו הייתה אחריות גדולה ואתגר מרתק. הצלחנו להגיע להישגים יפים, במיוחד לאור פערי התקציב לעומת שתי הקבוצות הבכירות. הגענו לרבע גמר הגביע, היינו בצמרת לכל אורך הדרך".
איך אתה מסכם את התקופה?
"הליגה החלה במרץ, וצירפנו שישה שחקנים זרים שחיזקו אותנו מאוד. היו לנו גם שחקני נבחרת אולימפית ובוגרת. מדובר בקבוצה שמעולם לא זכתה באליפות, ותמיד הייתה בתחתית. ועדיין – הצלחנו לרשום שיא מועדון עם 12 משחקים ללא הפסד, ונשארנו במקומות 1–2 לאורך כל הסיבוב הראשון. סיימנו את הסיבוב במקום השלישי, רק נקודה מהמקום השני. הקבוצה כרגע במחנה אימון בבלארוס".
איך התנאים שם ביחס לכדורגל הישראלי?
"תקציבית, אנחנו רחוקים מהקבוצות הגדולות, אבל הצלחנו לעשות דברים גדולים עם מעט. יש אווירה מטורפת – 15 אלף אוהדים במשחקי הבית, וגם במשחקי חוץ, למרות שהנסיעות שם ארוכות מאוד, 7 עד 10 שעות, האוהדים תמיד שם. השיטה שלנו הייתה התקפית, לא להיות תלויים ביריב. התנאים הפיזיים טובים מאוד, והכדורגל שם התפתח משמעותית. זה ניכר בתוצאות של הנבחרות".
"תקציבית, רחוקים מהקבוצות הגדולות". אלברט סולומונוב (באדיבות פ.צ לורי)איך אתה חושב שהכדורגל הישראלי מתנהל ביחס לאוזבקי? מה בישראל צריכים ללמוד בהתנהלות אם בכלל?
"כל מה שקשור על המגרש אני לא חושב שיש הבדל בהתנהלות. יש הבדל תרבותי, עמדת המאמן הרבה יותר נחשבת, כל אחד יודע בדיוק את התפקיד שלו. יש הרבה כבוד בין האנשים באוזבקיסטן ולא כמו בארץ שזה נראה כמו סלט, אני מקצין בכוונה כי יש מקרים שאפסנאי בישראל יכול לחפש אחרי שחקנים זרים פתאום. חוץ מהעקרונות האלו, על הדשא והכישרון, אין הרבה הבדלים".
אז למה לא המשכת?
"אני מרגיש שהלב שלי נמצא על הקווים. תפקיד המנהל המקצועי תרם לי המון, אבל אני רוצה לאמן. היו גם שיקולים הקשורים לתקופה הרגישה אחרי התקיפה באיראן, אבל חשוב להדגיש, לא הרגשתי אנטי כלפי ישראל. להיפך, האוכלוסייה המקומית, כולל האיראנים, משכילה ומאוד פתוחה. מזכירים לי את יוצאי מדינות ערב".
היית רוצה לחזור לישראל או להמשיך בחו"ל?
"השאיפה הראשונה שלי היא לאמן בישראל בליגות הבכירות. אם זה לא יסתדר – גם אירופה זו אופציה טובה. ניהול מקצועי זה משהו שאולי אחזור אליו בעתיד, אבל כרגע אני רוצה להיות על הדשא. זה המקום שאני הכי אוהב להיות בו ובגלל זה הצטרפתי לנוף הגליל. יש פרויקט מסקרן ולאמן את קבוצת הנוער שם זה משהו שמאתגר, אבל השאיפה היא בוגרים בליגת העל".
"השאיפה - לאמן בליגות בכירות בישראל". אלברט סולומונוב (באדיבות פ.צ צורי)לא חזרת מאוחר מדי? רוב הקבוצות כבר סגורות
"כן, חזרתי ביולי, ורוב הקבוצות סוגרות סגלים במאי-יוני. זה יוצר אתגר, אבל אני מקווה שתגיע הזדמנות מתאימה בהמשך".
אוזבקיסטן מדינה שקרובה מאוד לאיראן, הרגשת מתיחות אחרי המתקפה הישראלית?
"בכללי אחרי השבעה באוקטובר הרבה השתנה. לצערי היה אפשר להרגיש שינוי בהתנהגות כזאת או אחרת בעקבות המלחמה באיראן, יותר מזה אני לא רוצה להרחיב".
איך אתה רואה את הכדורגל באוזבקיסטן?
"אוזבקיסטן נמצאת בזינוק כלכלי. זו מדינה מוסלמית, אבל לא קיצונית – לא נותנת לדת להשתלט עליה. יש להם קשרים טובים עם ישראל, רוסיה, סין וארה"ב. המדינה גדלה מהר, וגם הכדורגל שם בשיא. יש שחקנים כמו חוסאנוב ושומורודוב שנמכרו לרומא, והפכו את הכדורגל לטירוף. הם השקיעו הרבה: הביאו אנשי מקצוע מאירופה, השקיעו בתשתיות, הקימו מגרשי אימון ברחבי המדינה. אין כמעט בעלים פרטיים – הקבוצות נשענות על העיריות ועל אנשי עסקים מקומיים שמקבלים אחריות על הקבוצה. והקהל? פשוט מדהים. האצטדיונים מלאים".
נמכר לסיטי. עבדוקודיר חוסאנוב (רויטרס)איך התקבלה ההעפלה ההיסטורית של הנבחרת למונדיאל?
"זו הייתה חגיגה אדירה. תמיד חסר להם הגרוש ללירה – הם הגיעו בעבר לפלייאוף והפסידו. הפעם הם עלו לראשונה למונדיאל, וזה היה רגע ענק עבור המדינה. כל שחקן קיבל רכב מההתאחדות – וזה אומר הכול".
יש קהילה יהודית באוזבקיסטן?
"יש, בהחלט. סמרקנד, שבה עבדתי, היא בירת דרך המשי, ויש בה שכונה יהודית בשם ג'הוטון. בעבר הייתה שם קהילה גדולה של יהודים בוכרים. כיום נשארו כ-200 יהודים, והיה לי הכבוד לבקר בקהילה הזו בתקופת החגים. זו הייתה חוויה מרגשת מאוד".
יש הבדל בתשתיות הכדורגל לעומת ישראל?
"נכון להיום התשתיות בישראל יותר חדישות, אבל בגלל ההעפלה למונדיאל, נראה שהדברים הולכים להשתנות. יש כבר תוכניות לבנות מגרשים ומתקנים כדי להרים את הכדורגל שם עוד יותר".
נחזור לעבודה באוזבקיסטן, אתה חושב שאם היית מגיע לפני כמה שנים לתפקיד שלך, בתקופה יותר רגועה מבחינה ביטחונית, היית נשאר יותר זמן?
"אני בטוח שכן".
אני מניח שעקבת אחרי רפורמת הזרים בישראל. איך עובדת מגבלת זרים בליגה האוזבקית? כמה מותר לרשום? אתה חושב שזה נכון לרשום 8 זרים בישראל?
"בליגה האוזבקית מותר לרשום 6 זרים והם יכולים לשחק בו זמנית כולם. אני באופן אישי נגד כל איסור מלאכותי, כלומר מבחינתי שישחקו 8 זרים ביחד. כל מה שהיה בארץ זה רק אינטרסים ולא כדורגל באמת. אני יכול לתת דוגמה מרפורמה שעשו בארמניה, הרבה שנים לא הצליחו למצוא שוערים טובים, אז החילו חוק בתקנון שאסור להביא שוערים זרים. זה שינה משהו? לא. אין סיכוי לכדורגל הישראלי להצליח באירופה בלי להביא הרבה שחקנים זרים. תראו את הנבחרת. יש לנו הרבה כישרון בהתקפה אבל בהגנה אין שחקנים מספיק איכותיים ורואים את זה קמפיין אחרי קמפיין. בנוסף, אני יכול להגיד משהו מאוד מעניין, אני יודע מקרוב שיש כמה אנשים יהודים אוליגרכים שרצו לקנות קבוצות בישראל ולעשות תוצאות באירופה, אבל הם הבינו שעם חמישה זרים אי אפשר להצליח באירופה. אולי עכשיו זה ישתנה. אני חושב שבטווח הארוך זה יעשה טוב לקבוצות בישראל".
לקחת את משרת האימון בקבוצת הנוער של הפועל נוף הגליל, עשית כבר על ההתחלה ניצחון מרשים בגביע על טוברוק. איך התחושות להיות שוב על הדשא בישראל?
"לא רציתי לקחת קבוצת נוער, היו לי הצעות בכירות יותר, אבל גיורגי דרסיליה קרא לי ויש לי הרבה חברים ואני רוצה לעזור להם. הקבוצה במשבר פסיכולוגי, להחליף 3 מאמנים ב-6 שבועות זה לא דבר נורמלי. לא בניתי את הסגל ולא עשיתי את ההכנה, זה מזכיר לי מה שהיה בארמניה. טוברוק? היה ניצחון חשוב. טוברוק עם סגל טוב ורוצים לחזור לליגת העל, היה ניצחון חשוב אבל יש עוד דרך לעשות ואני אתן את מה שאני יכול בשביל לעזור לחברים ולמועדון בנוף הגליל".