משטרה ואווירה עוינת: הצצה למחנה של איראן

מחנה האימונים של איראן הוא המקום אולי הכי סגור ושמור בקטאר. כשלושים עיתונאים נמצאים בו והרבה אבטחה חיצונית, עם מאבטחים שאינם מקומיים כאשר על לוחות הרישוי שלהם כתוב “רישוי זמני” ללא מספר רכב קטארי. לאורך כל השהות של נבחרת איראן הם מפטרלים ללא הפסקה מסביב, עם המון רכבי משטרה, לא כמו בשאר המתקנים של הנבחרות המובילות שהגיעו למונדיאל. לעתים האווירה הרגישה עוינת.

הלחץ בנבחרת איראן מורגש בעקבות מחאת החיג’אב במדינה. השחקנים בחדר ההלבשה במחלוקת כיצד יש לנהוג במקרה הזה ואין ספק כי מדובר בנושא רגיש שעולה בכל שיחה כמעט. דיכוי הנשים במדינה הפך לנושא חם, אפילו במסיבת העיתונאים שערך נשיא פיפ”א ג’יאני אינפנטינו הוא נדרש להתייחס לכך.

במסיבת העיתונאים של הנבחרת, המאמן קרלוס קירוש נשאל על ידי עיתונאי בריטי על המצב באיראן והוא ענה לו: “איפה אתה עובד? בחברה פרטית, נכון? אוקיי, אז כמה אתה משלם לי כדי לענות על זה?”, כאילו רצה לומר לו לכאורה - ‘חבוב, אני לא אבגוד במי שמשלם לי את המשכורת ולא אפרק את הנבחרת שלי לגורמים, לא עכשיו’.

אימון נבחרת איראן (רדאד ג'בארה)

אימון נבחרת איראן (רדאד ג'בארה)

הרבה אוהדים צפויים להגיע מאיראן לקטאר, הרי שהמרחק בין המדינות קרוב יחסית. מדובר בעשרות אלפים, לפי ההערכות, כאשר נדמה כי ישנו חשש מכך שיגיעו אלפי מתנגדי המשטר. חברי האופוזיציה לא רצויים כאן. אלא שהביקורת מגיעה מכל כיוון, הרי שאיראן הוגרלה בבית הכי מערבי שיש, עם ארצות הברית, וויילס ואנגליה. יש לה גם עניין של יוקרה בבית הזה, אך האיראנים משדרים כי יש להם נבחרת חזקה שמזכירה את הנבחרת שניצחה את ארצות הברית ותיתן פייט לאנגלים.

בנבחרת איראן מנסים לשמור על הפוליטיקה מחוץ למתחם האימונים עם עוגות ועוגיות על השולחן בכניסה. הניסיונות לדבר עם העיתונאים על המחאה המקומיים עלו בתוהו. שלושה עיתונאים ותיקים התקבצו להם ליד משטח הדשא ודיברו באנגלית. כשהם נשאלו אם המצב במדינה משפיע על הנבחרת או על האווירה, הם החלו למלמל משהו בפרסית ופתאום עשו עצמם כאילו הם כבר לא יודעים אנגלית.

אימון נבחרת איראן (רדאד ג'בארה)

כאשר עיתונאי איראני אחר נשאל על המצב במדינה הוא טען כי “השחקנים מאוחדים והם לא מתערבים בפוליטיקה”. כשנשאל מה דעתו על מחאת החיג’אב, אז הוא אמר לי “שיהיה לך יום טוב”, הסתובב והלך. העיתונאי השלישי, שהביט על הסיטואציה מהצד, סיכם את זה והציע: “אל תתאמץ, אף אחד לא ירצה לדבר על זה או להעביר ביקורת. כולנו רוצים לחזור הביתה בשלום”. עדיף שלא נדע.